מודלים כאנלוגיות ויום עיון שעבר בהצלחה

לפני משהו כמו חצי שנה עלה הרעיון לארגן באוניברסיטת ת"א יום עיון בפילוסופיה והיסטוריה של הכלכלה. זה לא דבר מובן מאליו, ולו משום שהתחום הזה אולי שוקק באקדמיה בחו"ל, אבל בישראל המצב רחוק מזה. יש מספר מצומצם של לא-כלכלנים שהמחקר שלהם מתרכז ברפלקסיה על הדיסציפלינה היפה הזו ומספר מצומצם עוד יותר של כלכלנים שהעבודות שלהם נוגעות לפעמים בנושאים פילוסופיים, מתודולוגיים או בהיסטוריה של מחשבה כלכלית.

ביום שני השבוע נערך יום העיון, תחת חשש כבד של המארגנים, ואני ביניהם, שמספר המאזינים יהיה כמספר הדוברים. בסיכומו של דבר, הפסימיות הפסידה, ואולם 496 בבניין גילמן למדעי הרוח היה בחלק גדול מהמושבים כמעט מלא בכשלושים עד ארבעים איש שבאו לשמוע הרצאות בארבעה מושבים שונים.

לפני הסיבה העיקרית שהפוסט הזה נכתב, כמה תודות שמגיעות לאנשים שעשו את יום העיון. תודה גדולה למי שארגן איתי את היום הזה, חן עירון שהצליח בהרצאה שלו להסביר עד כמה מסובכת השאלה האם לפירמה יש אחריות מוסרית. תודה למרצים ביום העיוןו: פרופ' רן שפיגלר, ראש בית הספר לכלכלה באוניברסיטה, שפתח את היום בהרצאה מרתקת על הדו-שיח שמתנהל בין כלכלן שבונה מודלים עם סוכנים לא רציונליים לבין הקולגות שמנסים לשכנע אותו להישאר בתוך תחומי המודל הרציונלי הסטנדרטי. תודה לד"ר שרון גורדון, ד"ר אריה קרמפף וד"ר אלי קוק שסביבם נבנה המושב ה"היסטורי" ושהניתוח שלהם מבצע היסטוריזציה חשובה למושגים שנראה שתמיד היו שם כפי שהם היום, ממעמדו של הכסף והשליטה בו ככלי ללגיטימיות שלטונית, דרך עצמאות הבנק המרכזי ועד לקשר שבין מושג ההון (קפיטל) לויכוח על העבדות בארה"ב של המאה ה-19. תודה לים מעייין מביה"ס לכלכלה שהרצתה על הבעיות הרטוריות והמתודולוגיות בלימודי התואר הראשון בכלכלה ועל הפתרונות שמצאו בחוג לכלכלה בת"א כדי להרחיב את מעגל הידע של הסטודנטים וליצור תיאום ברור יותר בין הידע שהתואר מעניק בפועל לבין הידע שהסטודנטים חושבים שהם יוצאים איתו. תודה מיוחדת לראש מכון כהן, ד"ר שאול קציר, שתמך ועזר עם הטיפים הקטנים שבלעדיהם יום העיון לא היה נראה טוב כמו שהוא היה, ולראש המכון לשעבר, פרופ' ז'וז'ה ברונר, שנתן את האישור המקורי ליום העיון ותמך בו.

ההרצאה האחרונה של היום, והסיבה שאני כותב את הפוסט הזה, היתה של פרופ' צחי גלבוע מבית הספר לכלכלה. גלבוע הוא כלכלן שמתעסק בעיקר בבניית מודלים תיאורטיים של קבלת החלטות, אבל בין השאר כבר הספיק לפרסם כמה מאמרים על האופן שבו כלכלנים חושבים על מודלים, או במילים אחרות מה התפקיד של מודלים בכלכלה. המאמרים האלו עשו כ"כ הרבה רעש (יחסית לגודל התחום, כמובן) שאפשר למצוא התייחסויות אליהם באותה נשימה עם כמה מרעיונות מפתח אחרים על תפקיד של מודלים בכלכלה. בקיצור, גלבוע הוא סוג של סלב בברנז'ה המצומצמת של פילוסופים של הכלכלה.

הביקורת המוכרת על הדיסציפלינה כוללת הרבה פעמים מעין נפנוף של בוז על כך שכלכלנים מנסים לתאר את תופעות כלכליות בעזרת מודלים שיש בהם יותר חורים מתוכן: הנחות לא ריאליות (עובדים הומוגניים, סוכנים רציונליים, 2 איים שסוחרים אחד עם השני רק בתפוחים ותמרים וכדומה), תיאוריות שקל להפריך, מודלים מופשטים ואבסטרקטים (כל המשק כולו מתואר על ידי צרכו אחד ויצרן אחד), מלאים בפורמליות מתמטית ועוד. כלומר, אפשר להבין את מי שעומד משתהה לגבי היכולת של כלכלנים להמשיך ולהשתמש במודלים כאלו למרות כל הביקורת.

אני אנסה להסביר מה החידוש הגדול של גלבוע ושותפיו לכתיבה, ואם אני לא מדייק במשהו זה כמובן על אחריותי בלבד. במאמר בשם Economic Models as Analogies, גלבוע ושותפיו טוענים שכדי להבין מה כלכלנים עושים ומדוע הם משתמשים במודלים צריך לחשוב על המודלים לא כתיאור של תופעה כלכלית ספציפית, אלא כמקרה בודד. במילים של המאמר, מודל בכלכלה הוא לא Rule-Based – כלומר הוא לא בעל יומרה של חוק שחל על כל התופעות הכלכליות הרלבנטיות (במונחים לוגיים, הכוונה לכמת אוניברסלי), אלא Case-Based, מעין אנלוגיה אפשרית למצב מסויים בעולם, או יותר נכון למאפיינים המרכזיים של התופעה שמעניינים באותו הרגע (עוד מעט תהיה דוגמה).

ככזה, אותו מודל תיאורטי עם הנחות לא ריאליות ופשטות שרחוקה מלתאר את המורכבות של העולם האמיתי הוא רק דרך אחת אפשרית לתאר את התופעה. הכוונה היא לא שאפשר להסתכל על התופעה בעזרת מודלים תיאורטיים אחרים, אלא שגם בחינה אמפירית של התנהגות צרכנים בתוך מעבדת פסיכולוגיה יכולה להיות סוג של case, ולמעשה אי אפשר לשלול את האפשרות שגם תובנות על התופעה שמקורן בניסיון חיים הן קייסים. בשורה התחתונה, כל הקייסים הם בעלי מעמד שווה בעלי מעמד שווה לחלוטין לזה של המודל התיאורטי.

כשחושבים בצורה כזו על מודלים בכלכלה, אפשר להבין מדוע אין בעיה עם ההנחות הלא ריאליות, עם התיאוריות הקלות להפרכה וכו'. זה בסך הכל מקרה תיאורטי אחד שלא אמור מראש להיות הכלי היחידי דרכו מתבוננים, חושבים ומתארים תופעה כלכלית כלשהי. המודל הוא אנלוגיה, שיכולה להיות מתאימה או לא מתאימה, לשיקול דעתו של העושה בה שימוש.

דוגמה שגלבוע אוהב לתת הוא למודל כלכלי שמתאר את המיקומים של מוכרי גלידות בחוף היום, ונועד לשמש במקור כאנלוגיה למצב בו יצרנים רציונליים ייצרו מוצרים דומים ככל הניתן, והתגלה שהוא אנלוגיה לא רעה בתחום אחר לחלוטין, זה של מירוץ פוליטי בין שני מועמדים לבחירות. המודל של הוטלינג (Hotelling) מתאר מצב בו שני מוכרי גלידות בשני קצוות של החוף מתקרבים כל הזמן אחד לשני, עד ששניהם מתמקמים במרכז החוף וכך כל אחד מהם נהנה מהכמות הגדולה ביותר של צרכני גלידות שהוא יכול. האנלוגיה לשדה הפוליטי היא שהמצע של שני מועמדים למשרה פוליטית יתקרב ככל הניתן למרכז, כך שכל אחד מהם ייהנה ממקסימום הקולות שהוא יכול להפיק במצב הנתון. אנלוגיה שכזו לא היתה מתאפשרת אם בשביל לתאר את ההתנהגות של יצרנים היה הוטלינג משתמש במודל סופר מורכב ומסובך, עם כמות פרמטרים גדולה שאמורה לתאר כל אספקט אפשרי בהתנהגות ה"אמיתית" של יצרנים. אך האנלוגיה קיימת, ויכולה ללמד אותנו הרבה מאוד על התנהגות של יצרנים והתנהגות של פוליטיקאים (לפחות עד טראמפ). זו, אומר גלבוע, גם גדולה של המודל וגם גדולה של היכולת של אלו שחושבים על התופעה הכלכלית או הפוליטית לעשות אנלוגיה מהתופעה למודל ולהיפך.

השאלה המתבקשת כאן היא איך יכול הכלכלן לדעת איזה אנלוגיה הוא צריך לבצע, כלומר באיזה קייס (או שילוב של קייסים) להשתמש אם הוא רוצה לתאר תופעה כלכלית כלשהי? איך הוא ידע האם לסמוך על המודל התיאורטי שהוא מכיר? אולי על קייסים אחרים שמתארים את התופעה בצורה אחרת? זו שאלה שלפחות חלק מהתשובה עליה, וכאן אלו כבר המילים שלי ולא בהכרח של גלבוע, טמונה במיומנות המקצועית שצבר לעצמו הכלכלן לאורך השנים. המיומנות המקצועית הזו היא מעין שילוב של ניסיון חיים, תובנות שעלו משנים של התבוננות בתופעות כלכליות, היכרות עם מודלים וכמובן גם שכל ישר ואינטואיציה בריאה. בעזרת המיומנות הזו הוא צריך להחליט האם האנלוגיה הטובה ביותר לתופעה הכלכלית המדוברת היא מודל תיאורטי, איזשהו ניסוי אמפירי, אולי מודל אוקנומטרי מורכב או אינטואיציה שעולה כאשר מסתכלים על קובץ נתונים גדול. מה שחשוב להדגיש הוא שאין עדיפות א-פריוריות לכל אחד מהקייסים הללו. האם זו תשובה מספקת? שאלה טובה.

ויש עוד עניין. גלבוע עצמו מדגיש תמיד שהרעיון של מודלים כאנלוגיות רלבנטי מבחינתו רק לתיאור האופן שבו כלכלנים תופסים את העבודה שלהם בתחומים מאוד ספציפיים בכלכלה, תורת המשחקים למשל, והוא לא מתחייב על כך שהרעיון הזה תקף גם בתחומים אחרים כמו מקרוכלכלה. אבל כלכלנים כמו דני רודריק (Rodrik) הסתמכו על הרעיונות של גלבוע ושות' כאשר הם כתבו על האופן שבו כלכלנים צריכים לבחור מבין מודלים רבים כאשר הם יושבים בכובע של מקבלי או ממליצי המדיניות, ובמקרה של רודריק הכוונה היא בעיקר למדיניות מקרוכלכלית. כלומר הרעיון של גלבוע ניסה להיות תיאורי בלבד ולגבי תחום מצומצם יחסית במחקר והעשייה של כלכלנים, אך עם הזמן שימש כאחד הבסיסים ברעיון כללי יותר  -שזכה לתהודה והצלחה רבה בקרב כלכלנים ופילוסופים של הכלכלה – על איך כלכלנים צריכים לעבוד. במילים אחרות, עם הזמן ה"מודל של מודלים" הדיסקפרטיבי שימש גם ליצירת "מודל של מודלים" נורמטיבי. במובן מסויים, קרה למודל הזה מה שקורה ללא מעט מודלים מופשטים שבמקור נועדו אך ורק לתאר אספקט מסויים של התופעה, ואחרי שעבר מספיק זמן נשכחה ההיסטוריה שלהם והם הפכו להיות מתכון לאיך צריך לעבוד.

ולו בשביל זה, טוב שיש היסטוריונים של הכלכלה שכל הזמן שומרים שרעיונות, מושגים ומודלים לא יאבדו את ההיסטוריה שלהם כך שכולנו נוכל לזכור "מה הם באמת", וטוב שיש פילוסופים של הכלכלה שבוחנים בכלים שיש להם את האופן שבו כלכלנים עובדים, וטוב שיש כלכלנים שבאו להקשיב, לדבר ולהתדיין ביום העיון שלנו. היה נחמד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s